הפעילות התקינה של מערכת העיכול שלנו היא חלק חשוב ביותר בבריאות שלנו. כשאנחנו אוכלים, האוכל צריך לנוע לאורך מערכת העיכול מהוושט ועד למעי הגס והרקטום, ולאורך כל הדרך הזאת להתפרק כך שהגוף שלנו יספוג את החומרים הנחוצים לנו. המפתח לפעולה תקינה שכזאת הוא כמובן התנועה של מערכת העיכול – וכאשר ישנן הפרעות תנועתיות של המעי הגס ורצפת האגן, ההשלכות של המצב הזה יכולות להיות משמעותיות.
מה זה בדיוק הפרעה תנועתית?
הפרעות תנועתיות של המעי הגס ורצפת האגן הן למעשה כל מצב רפואי שמוביל לכך שהמעי הגס שלנו לא מתכווץ ומבצע את פעולת הדחיפה שהוא אמור לבצע, שדוחפת את המזון המעוכל כלפי מטה. ההפרעה הזאת יכולה להיות בשריר שמרכיב את דופן המעי, בעצבים שתפקידם להניע את תנועתיות המעי, וגם בשרירי רצפת האגן שתפקידם לתמוך במעי הגס ובאיברי האגן. פגיעה אפשרית בכל אחת מהמערכות הללו יכולה להוביל לבעיות בעיכול, לפגיעה באיכות החיים של המטופל, ואפילו להתפתחות מצבים רפואיים מסוכנים.
מה יכול לגרום להפרעה תנועתית של המעי הגס ורצפת האגן?
הסיבה המרכזית להפרעות תנועתיות של המעי הגס ורצפת האגן היא, כאמור, פגיעה שרירית או עצבית. בתור התחלה ישנה הפגיעה בשריר – דופן מערכת העיכול שלנו כולה הוא שרירי, והשרירים הללו מתכווצים ומתרפים בשביל להוביל את המזון מטה במערכת העיכול. במעי הגס, השרירים הללו הם צפופים וחזקים יחסית, משום שמדובר בחלק בו צריך להפעיל את כמות האנרגיה הרבה ביותר בכדי להוביל את הצואה. פגיעה בשרירים האלה יכולה להיות ניוונית, כחלק ממחלת שריר או פשוט כתוצאה מהתבגרות הגוף והזקנה. עוד פגיעה שרירית אפשרית היא בשרירי רצפת האגן, שתומכים בכל איברי האגן וביניהם גם בחלקים של המעי הגס. פגיעה בשרירי רצפת האגן תוביל בדרך כלל לא רק לבעיות עיכול אלא גם לצניחת איברים ולפגיעות גינקולוגיות (בנשים) או אורולוגיות (בנשים ובגברים). האפשרות הנוספת היא של פגיעה עצבית – בה העצבים שמניעים את המעי הגס (מערכת העצבים האוטונומית) נפגעים בשל מחלה עצבית, מחלה ניוונית או פגיעה פיזית (לאחר ניתוח למשל).
למה גורמת הפרעה תנועתית של המעי הגס?
הפרעה תנועתית של המעי הגס מתבטאת יכולה להיות שרירית או עצבית, ובהתאם לכך הביטויים שלה יהיו שונים. בפגיעה שרירית נראה בעיקר קשיי בליעה, צרבות, שינויים בהרגלי היציאות ונפיחות, בעוד בפגיעה עצבית נראה יותר כאבים ובחילות. נסביר קצת יותר לעומק:
נפיחות בבטן
נפיחות יכולה להיגרם גם כתוצאה מפגיעה שרירית וגם כתוצאה מפגיעה עצבית במעי הגס. בשל הפגיעה בתנועה של המעי הגס, המעי עצמו מצוי במצב מלא יותר באופן קבוע, מה שמוביל לתחושת נפיחות שהולכת ומתגברת עם הזמן. בשלב מסוים, יתכן שאותה נפיחות בטנית כבר תהיה ניכרת ובולטת כלפי חוץ.
שינויים בהרגלי היציאות
שינויים בהרגלי היציאות יכולים להיות עצירות, או בדיוק המצב ההפוך – שלשול. שני המצבים ההפוכים האלה (שלמעשה אינם הפוכים אך נהוג לחשוב עליהם כך) יכולים להיות תוצאה של פגיעה בתנועת המעי הגס, בעיקר כשמדובר בפגיעה שרירית.
כאב
כאבי בטן משמעותיים ואפילו כאבים בחזה יכולים להיות סימפטום של פגיעה עצבית במערכת העצבים האוטונומית, שאחראית על תנועת מערכת העיכול. חשוב גם לציין שפגיעה עצבית ממושכת יכולה בהחלט גם להתפתח לפגיעה שרירית – ולכן כאבים עקביים ומשמעותיים כאלה צריכים להיבדק בכל מקרה בשלב מוקדם.
אי שליטה על סוגרים
פגיעה שרירית או עצבית במעי הגס, וספציפית בחלקו הסופי שמתחבר לרקטום, יכולה גם להתבטא בחוסר שליטה על סוגר פי הטבעת שאחראי על יציאת הצואה. אותה פגיעה יכולה להתבטא בחוסר יכולת להתרוקן עצמאית, או מנגד בחוסר יכולת לשלוט על הצורך להתרוקן.
למה גורמת הפרעה תנועתית של רצפת האגן?
הפרעה תנועתית של רצפת האגן שייכת לא רק לבעיות עיכול ובטן, אלא גם לתחומי הגינקולוגיה והאורולוגיה. בהקשרים של מערכת העיכול, הסימפטומים המרכזיים של המצב הזה (שהוא שרירי בעיקרו) הם:
כאב
כאבים באגן הם בהחלט סימפטום אפשרי של הפרעה תנועתית ברצפת האגן. לעתים, הכאבים הללו יגיעו גם עם תחושה של "בלט" או של הפרעה פיזית ממש באזור הבטן התחתונה, בשל התנועה החופשית של איברים שאמורים להיות מחוזקים באמצעות שרירי רצפת האגן.
הפרעה בהתרוקנות
הסימפטום המובחן ביותר של פגיעה ברצפת האגן הוא קושי בהתרוקנות. שרירי רצפת האגן מסייעים לפעולת כיס השתן וסוגר השתן – כך שפגיעה בפעולה התקינה של התרוקנות יכולה להעיד על פגיעה ברצפת האגן.
אי שליטה על סוגרים
אי שליטה על סוגר פי הטבעת יכול להעיד לא רק על הפרעה תנועתית של המעי הגס, אלא גם על פגיעה ברצפת האגן.
מה עושים אם יש חשד להפרעות תנועתיות?
אם יש חשד להפרעות תנועתיות של המעי הגס ו/או רצפת האגן, יש לפנות מידית לבדיקה של גסטרואנטרולוג, עם עדיפות למומחה בתנועת מערכת העיכול הקרוי גם נוירוגסטרואנטרולוג. במסגרת בירור ההפרעה ישנן בדיקות רבות – בדיקות הדמיה, מעבדה ובדיקות ייחודיות כמו בדיקת זמן המעבר במעי הגס. לאחר ביצוע הבירור המקיף, ניתן יהיה להגיע לאבחנה ולהתחיל בטיפול מתאים בגורם להפרעה.
