לנתח או לא לנתח ?זו השאלה, שנשאלת על ידי מאובחנים רבים במצב של בקע או בשמו הנפוץ יותר "הרניה". מכיוון שרוב הסובלים מבקע במיוחד מהסוג המפשעתי הם גברים וסליחה מהקוראות ממין נקבה, נשתמש באנלוגיה מעולם הכדורגל בכדי להסביר מהו בקע?. בקע הוא כמו כדור שנכנס לשער. הכדור במקרה שלנו הוא רקמה פנימית של הגוף (חלק מהמעיים) שמצליחה להבקיע דרך שרירי הבטן לתוך החלל שבין שרירי הבטן לעור. בתהליך ההבקעה הזה נוצר סוג של חור, מכאן נובע השם בקע. ברוב המקרים ניתן לדחוף את הכדור (המעי) שהבקיע את שרירי הבטן בחזרה פנימה, אבל הכדור הזה הוא כמו מסי, ימשיך לנסות להבקיע עד שתטפלו בו.
6 דברים שלא ידעתם על בקע
- הבקע מפשעתי הוא צורת הבקע השכיחה ביותר.
- סוגי בקע נוספים הם: בקע סרעפתי, בקע בטני, בקע טבורי, בקע מעל הטבור.
- כ-15 אחוז מהאוכלוסייה הכללית סובלים לפחות מאחד מסוגים הבקע.
- בקע היא תופעה רב גילאית, בכלל זה בקרב תינוקות שנולדים עם בקע מולד (לרוב מסוג טבורי).
- רוב הסובלים מבקע הם גברים אך יש גם אחוז של נשים הסובלות מהתופעה.
- בקע עלול לחזור בסבירות של עד 20% בקרב מטופלים שעברו טיפול מסוג ניתוח.
איך נוצר בקע?
- בעקבות תהליך של היחלשות דופן שרירי הבטן, תהליך שקורה מסיבות שונות, ביניהן, גיל, משקל עודף, החלשות טבעית.
- בעקבות מאמץ רב ומתמשך מופעל לחץ מצד הרקמה הפנימית (המעי) על דופני שרירי הבטן ולבסוף הרקמה מצליחה להבקיע את דרכה החוצה.
- בעקבות שיעול כרוני המתקיים לאורך שנים (למשל בקרב מעשנים כבדים) השיעול יוצר מאמצים פנים גופני שדוחפים את הרקמה החוצה.
- יכול להיווצר באופן מולד, בעקבות פתח באזור המפשעה שעם הגיל והיחלשות שרירי הבטן, הפתח הזה מתרחב ודרכו מתבצע מעבר של הרקמות הפנימיות.
- בעקבות ניתוחים שנעשו באזור הבטן ויש שם צלקת.
איך יודעים שיש בקע?
- ניתן להרגיש ואף לראות בליטה קטנה, רכה (באזורים המאפיינים בקע, אזורי הטבור, בטן ומפשעה), במרבית המקרים כאשר דוחפים את הבליטה היא נכנסת פנימה וכביכול נעלמת.
- ישנו חוסר נוחות לפרקים או באופן קבוע מלווה בכאב קל, בעיקר בקע באזור המפשעה. אצל נשים ייתכן כאב קל באזור האגן. לצד זאת נציין כי במקרים רבים של מצבי בקע אין כלל כאב.
- הכאב מתחזק בשעת מאמץ, עמידה מתמשכת, הרמת משקל ומאמץ בזמן פעילות מעיים.
הגישה הרפואית ביחס לטיפול בבקע
עד לפני עשור ויותר ההמלצה השכיחה ביותר והפעולה השכיחה ביותר הייתה לנתח. כלומר, לפתוח את האזור, ולסגור את הבקע, כיום מדובר בניתוח באמצעות לפרוסקופיה שהוא פחות פולשני. בניתוח סוגרים את הבקע על ידי הכנסת סוג של טלאי רשתי. מדובר בטיפול שכיח ולא מסובך.
הגישה הפרו ניתוחית, הייתה הגישה השלטת מכיוון שלא חשבו שניתן לסגור את הבקע או לטפל בו בדרך אחרת. בעשור האחרון בעקבות מחקרים רבים, הגישה הזו השתנתה וכיום במצבים מסוימים מעדיפים לא לנתח ובמקום זאת להישאר עם הבקע תוך כדי מעקב רפואי, ביצוע פעילות מפחיתת סיכון, ולאפשר לגוף לאורך זמן לנסות לסגור את הבקע באופן טבעי.
האם זה לא מסוכן לא לטפל בבקע?
אי ביצוע הניתוח לא אומר שלא מטפלים, טיפול יכול להיות טיפול פסיבי, טיפול מונע באמצעות פעולות מקטינות סיכון אשר בעקיפין מעודדות את הגוף להתמודד עם הבקע.
אם זאת חשוב לדעת כי, בכל סוג של בקע קיים סיכון ואף סיכון חמור. רמת הסיכון מושפעת מסוג הבקע, מיקום ומצב הבקע. כאשר מדובר בבקע חמור לרוב מדובר בבקע שהחור בו גדול ויש סיכון שהרקמה החודרת תיתקע שם ולא תחזור פנימה ואז יכולה להיות בעיה של הפסקת תפקוד המעיים. במצב של רקמה "תקועה" אין מנוס מביצוע ניתוח.
לצד זאת, רוב מקרי הבקע אינם קשים (יש לבצע אבחון באמצעים רפואיים לאבחן את מצב הבקע), לרוב ללא כאבים, הדבר תקף במיוחד במצבים שהבקע זוהה בשלב מוקדם ואז לצד מעקב רפואי ניתן להישאר עם הבקע ולתת לו להתקיים בצורה הטבעית.
טיפול שאינו ניתוחי בבקע
כאשר מחליטים לא לנתח בקע, ניתן לבצע מספר פעולות שיצמצמו את הסיכון, ימנעו החמרה ובמידה מסוימת אף יעודדו את הגוף לבצע "תיקון" עצמי וסגירת הבקע (אם כי מדובר בסיכויים לא גבוהים לסגירה מלאה של הבקע).
בין הטיפולים האפשריים ניתן לציין:
- שימוש בחגורת בטן (נקראת גם חגורת הרניה) זוהי חגורה שנותנת תמיכה לשרירי הבטן הוא מקטינה את האפשרות של הרקמה הפנימית לחדור דרך הבקע.
- שמירה על משקל תקין וחיזוק הגוף בפעילויות ספורט מבוקרות ומתאימות.
- אכילה מעודדת עיכול בכדי להימנע ממצבי עצירות ומאמץ שיכולים להוביל להחמרה של הבקע.
- הפסקת עישון.
- טיפול אלטרנטיבי כמו דיקור, רפלקסולוגיה ואחרים, כל טיפול שכזה חייב לכלול מעקב רפואי אחר הבקע.
לסיכום
בקע מפשעתי הוא מצב רפואי שכיח ולרוב אינו מסוכן במיוחד במצבו הקל ובזיהוי מוקדם. במצבים הקשים שלו נדרש ניתוח באמצעות לפרוסקופיה, אך במצבים האחרים ניתן לנהל אותו ולטפל אותו באמצעים שונים שתכליתם למנוע החמרה ובעקבות כך לאפשר לגוף במצבים מסוימים "לתקן" את עצמו. מומלץ כי כל החלטה בעניין הטיפול בבקע תהיה בהתייעצות עם רופא מומחה בתחום ולאחר בדיקות זיהוי מתאימות.
