כפי שרבים מאיתנו יודעים, יש לנו איבר שנקרא כיס מרה. בתוכו, מוכלים נוזלי מרה. מעין רכז של נוזלים ירוקים שיש להם פונקציה מסוימת בתהליך העיכול באופן כללי. עם היצירה והשחרור של נוזלי מרה, אפשר שנוזלי המרה יאגרו מלחים ויתקשו יחדיו לכדי אבנים. בהינתן אבנים בכיס המרה, אפשר שייווצרו שתי אפשרויות. הראשונה היא – לא לעשות כלום ולתת להן להתמוסס לבד. זה בעיקר רלוונטיים למקרים בהם האבנים קטנות דיו והן התגלו "במקרה" במהלך בדיקה שגרתית. או לחילופין, להתחיל טיפול מסוים כדי לתת עבורן מענה. הטיפול יכול להיות קליל ולא פולשני כמו שינוי תזונתי עד כדי טיפול תרופתי ואף כריתת כיס מרה.
מהי כריתת כיס מרה?
כשאנחנו מדברים על כריתת כיס מרה, אנחנו למעשה מדברים על שתי גישות מקובלות בעולם הכירורגיה הכללית: הגישה הפתוחה והגישה הלפרוסקופית. לפני שנתחיל לדבר עליהן, נציין, שהשיקולים לכריתת כיס מרה הם בהתאם לציפיותיו של הרופא. כלומר, ככל שהוא חושב שהאבנים גדולות יותר ומובילות לתסמינים ומחלות יותר ויותר "מאתגרות", כך הוא כנראה ימליץ לכרות את כיס המרה. וזאת כדי לקטוע את התסמינים והיווצרות המחלות הנובעות מאבנים בכיס המרה בשלב מוקדם. גם אם התלונות בעניין התסמינים מתונות באופן יחסי.
באילו מקרים רופא יכול להמליץ על כריתה?
על כן, בהינתן תסמינים שונים, שיש המחלקים אותם למבנה ארגוני של שלושה שלבים לפי "רמת חומרה", ייתכן שרופא ימליץ על כריתת כיס המרה. יש שיכולים לשאול, מדוע לכרות אותו על פני פשוט למוסס או לרסק את האבנים? זו שאלה מאוד טובה ונדמה שההמלצה לכריתה נובעת בכמה מקרים. מקרה אחד, הוא זה שכלל אינו מערב אבנים בכיס המרה אלא דווקא סיכון סרטני ו/או הסתיידות ו/או מחלות או גורמים אחרים. המקרה השני, הוא זה המתבסס על ההנחה שהאבנים יכולות לחזור.
האם ניתן למנוע התגבשותן של אבני כיס מרה?
אם אנחנו מניחים שניתן לשחרר ו/או למוסס ו/או לפרק אבנים ובכך "לפתור" את הבעיה ועל כן את התסמינים, אנחנו עדיין יכולים לראות שהאבנים יכולות לחזור בשלב מאוחר יותר. וזאת כי היווצרותן הוא תוצאה של התגבשות מלחים, חלבונים ואף רכיבים נוספים עם מיצי המרה. כלומר, יש תהליך מסוים המאפשר את היווצרותן. וכל עוד אנשי הרפואה לא מודעים לכך, הם לא בהכרח ידעו איך לעצור זאת או להשפיע על כך. ישנם תחומי רפואה ממסדיים או אלטרנטיביים המאפשרים פתרונות שונים, כמו שינוי תזונתי. וזה כשלעצמו יכול להוות מענה ופתרון. כך שלסיכומו של דבר, נוכל לציין שכריתת כיס המרה הוא עניין של "אפשרות אחרונה" או בטוחה, למניעת היווצרות מחלות הקשורות לכיס המרה. בין אם הן קשורות להיווצרות והתגבשות אבנים בכיס המרה ובין אם קשורות לתופעות אחרות.
מהי הגישה הפתוחה בכריתת כיס מרה?
כאמור, כריתת כיס מרה יכולה להתבצע על ידי שתי גישות מוכרות שונות בעולם הכירורגיה הכללית. הגישה הפתוחה והגישה הלפרוסקופית. הגישה הפתוחה היא הגישה הוותיקה יותר. היא גם נחשבת פולשנית יותר. שכן היא מערבת ביצוע חיתוך ארוך לאורך הגוף. זמן ההחלמה יחסית ארוך, וייתכן ויידרש טיפול במשככי כאבים. הגישה הלפרוסקופית לעומת זאת, שייתכן שנקראת על שם הציוד הלפרוסקופי שעושים בו שימוש – נחשבת כפולשנית פחות וידידותית יותר להחלמה, באופן יחסי. למעשה, יש שיגידו שברבים מהמקרים נדרש רק יום אשפוז אחד ובמקרים רבים ניתן לחזור לעבודה לאחר כמה ימי החלמה בבית.
מהו ניתוח לפרוסקופי?
במהלך ניתוח לפרוסקופי לא נעשה חתך גדול אחד לא מספר חתכים קטנים, כמו גם החדרה של לפרוסקופ, שבקצהו מצלמה. המצלמה מציגה את אשר "רואה" על צג הנמצא בחדר הניתוח ובכך הרופא המנתח והצוות הרפואי יכולים לראות מה מתרחש בחלל הבטן. הרופא מנפח את חלל הבטן על ידי גז פחמן דו חמצני כדי לקבל גישה נוחה יותר. במהלך הניתוח מנותק כיס המרה מאספקת הדם ומהכבד (ומכל מה שיש לנתקו) ולאחר מכן נכרת ומוצא כדרך אחד הפתחים.
מה יכול להשפיע על המלצתו של רופא?
במילים אחרות, ניתן להגיד שיש צורך בכריתת כיס מרה בשילוב של כמה גורמים: תסמינים ברורים למחלות הנגרמות עקב אבנים בכיס המרה יחד עם הנחה של הרופא המטפל שעדיף לכרות את כיס המרה מאשר לראות מה ניתן לעשות כדי למנוע את היווצרותן של האבנים מחדש. או לחילופין, שבאמת עדיף לכרות את כיס המרה מאשר לנסות לטפל באבנים בנפרד. וגם במקרים בהם כיס המרה הוא מוקד ההתרחשות הפוטנציאלי לכל מיני מחלות שהרופא המטפל ו/או הממסד הרפואי לא יודע לתת עליהם מענה ברגע נתון וכריתה היא הפתרון הטוב הזמין ביותר בו ברגע.
מה הם תסמיני מחלות כיס מרה?
למעשה, אם מטופל מגיע עם תלונות על תסמינים, גם אם מתונות, אין זה יוצא דופן או "קיצוני" שהרופא ימליץ על כריתת כיס מרה. והסיבה לכך, היא שיש שלושה שלבים להתפתחותם של תסמינים. התסמינים יכולים להתחיל מחסימה חלקית של כיס המרה, ולהתבטא בחום, בחילות וכן הלאה. השלב השני מתבטא כבר במחלות וכאבים תכופים יותר. והשלב השלישי בדלקות יותר חריפות ובכאבים יותר תכופים. כך שאם מסתכלים על זה מהפרספקטיבה של "לחתוך את הבעיה באיבה כמה שיותר מהר", ניתן להבין מדוע אין זה נחשב מוגזם או קיצוני לכרות את כיס המרה.
מה רופאים חושבים על כריתת כיס מרה?
יתרה מכך, שעל פי דעתם של רופאים מסוימים בתחום, אין כריתתו של כיס המרה משפיעה על תפקוד הגוף. שכן נוזלי המרה יכולים לעבור בחופשיות מהכבד למעיים ולסייע בתהליכי העיכול. ניתן כמובן לקבל חוות דעת נוספות ולחקור את התחום הזה (ולעקוב אחר התפתחויות במדע הרפואה) כדי לראות אם נכון הדבר.
מתי לא בהכרח תתקבל המלצה לכרות את כיס המרה?
כאמור, במקרים רבים, אבנים בכיס המרה יכולות להתגלות "במקרה", מבלי שהמטופל חווה תסמינים. במקרה שכזה, לא סביר שתהיינה המלצה לכרות את כיס המרה. אם ישנו חשד לקיומן של אבנים בכיס המרה, המטופל יכול להגיע ולקבל אבחון. האבחון עצמו איננו פולשני שכן איננו כולל חדירה לגוף או קרינה כלשהי, אלא נעשה באולטרסאונד. כך שגם בהינתן חשד מתון יחסית ניתן לבוא ולבדוק ולצאת עם מסקנות. או לכל הפחות, לאבחן באם קיומם של תסמינים אכן קשורים לאבנים בכיס המרה או דווקא למחלות אחרות.
האם ניתן לפרק אבנים מבלי לכרות?
לסיכומו של דבר, סביר שרופא או גורם רפואי ימליץ על כריתת כיס מרה בהינתן אבחנה של אבנים בכיס המרה באופן שמוביל לתסמינים. כאמור, ניתן לפרק או למוסס את האבנים עצמן. אך אין זה אומר שהגורם המטפל יוכל לדעת בוודאות כיצד למנוע את היווצרותן והתגבשותן המחודשת בשלב מאוחר יותר (אם תיתכן). על כן, ההמלצה הזו יכולה לנבוע מתוך חוסר ידיעה והבנה וכן ניתן לחקור אפשרויות אחרות כדי לבדוק כיצד למנוע את תהליך התגבשותן של האבנים בכיס המרה בשלב מאוחר יותר. כל עוד ניתן להעלים את התסמינים, ולבטל את הגורם למחלות כדרך מסוס האבנים בצורה שאיננה פולשנית ועדיין מיטיבה עם הגוף, הרי שזו אפשרות.
האם יש סיבה לגיטימית שלא קשורה לאבנים?
נוסף על כך, אפשר שתהיינה המלצה לכרות את כיס המרה באם מעורבות מחלות אחרות אשר אינן קשורות לאבנים בכיס המרה אך הגורם הרפואי המאבחן מאמין וחושב שכריתת כיס המרה תוביל למניעתן או אפילו תמיכה בריפוי הכללי.
